יום חמישי, 27 במרץ 2014

מעבר לאתר חדש

היי!
עברתי לאתר חדש. כתובתו היא:


הפוסט הבא כבר שם,
בואו בהמוניכם...

דביר

יום שישי, 14 במרץ 2014

חייב איניש לבסומי - על העומק שבמוזיקה

ברוח פורים - חייב איניש לבסומי (החל מדקה 6:50)

המוזיקה היא האמנות המופשטת ביותר, מכיוון שחומרי הגלם שלה אינם מגיעים מהטבע או מהמציאות הסובבת אותנו, אלא הם עצמם חידוש אמנותי.

יום שישי, 28 בפברואר 2014

האסתטיקה של המחשבה

פרלוד ופוגה בסול דיאז מינור, מתוך 'הפסנתר המושווה' כרך ראשון, מאת י.ס. באך


בפוסט הקודם, כזכור, כתבתי על כך שאיכות המוזיקה לא נגזרת ממידת התחכום שלה.
זה נכון, אבל יש יוצא דופן חשוב. הוא קורה כאשר התחכום עצמו מהווה ערך אסתטי.
תראו את זה:

משוואה אופיינית של המתמטיקאי המבריק סרינוויאסה רמנוג'אן

איזה יופי!
כמובן היופי נובע מכך שהמשוואה נכונה; ולא סתם נכונה, אלא שהתחכום המתמטי שבמשוואה מסודר באופן כל כך אלגנטי, שהוא שובה לב. לא צריך להיות מתמטיקאי בשביל להנות מהמשוואה הזו - מספיקה אינטואיציה בסיסית בתורת המספרים.

יום שישי, 21 בפברואר 2014

משהו על מוזיקה פשוטה

יש תופעה כזו בקרב מוזיקאים, שמרוב שהם עוסקים במיומנויות מוזיקליות, הם מתחילים להעריך ביצירות מוזיקליות מיומנות ותחכום גבוהים - אפילו ללא קשר לאיכות המוזיקלית שלהם. הדבר נפוץ למשל במוזיקת הג'אז - יש נגנים שמגיעים באלתורים שלהם למהירות נגינה ותחכום מרשים מאוד, אבל עם מעט מאוד תוכן מוזיקלי ממשי; או במוזיקה הקונצרטנטית המודרנית (שלא תדעו מצרות), בה לעתים רבות החידוש והמחשבה מאחורי היצירה חשובים הרבה יותר מהמוזיקליות עצמה.

יום חמישי, 13 בפברואר 2014

על הקטגוריות של קאנט והקנון של פכלבל


הקנון המפורסם של פכלבל (המאה ה-17)

עד עכשיו דיברנו רק על צורה מוזיקלית אחת - הסונטה. כעת נדבר על צורה נוספת - הקנון.

כולם מכירים את השיר העליז -
בשדה כותנה קבוצת שחורים קוטפת
בשדה כותנה קוטפת כל היום...
(זה למעשה גירסה עברית לשיר עבודה ידוע ששרו העבדים השחורים באמריקה - Pick A Bale Of Cotton)
השיר הזה הוא דוגמא קלאסית לצורת הקנון: מספר קולות שרים את אותה המנגינה, אבל האחד נכנס אחרי השני כך שהמנגינה מלווה את עצמה.
כשהקולות משתלבים אחד עם השני בצורה הרמונית, הם יוצרים מרקם מוזיקלי בו כל קול הוא גם "סולו" וגם "ליווי" של הקול השני.

מה קורה פה בעצם?

יום חמישי, 6 בפברואר 2014

סוויטה לצ'לו מס' 1 של באך


המוזיקה המודרנית מאוד משוכללת, לפעמים משוכללת מדי.
לדוגמא, כשמלחין יווני מהעת העתיקה כתב שיר אהבה - זה היה מילים, ופריטה של כמה צלילים על לירה. לעומת זאת, כשמוזיקאי מעבד היום שיר אהבה, הוא דואג לכינורות ברקע, אפקט הד משכנע לקול של הזמר, פסנתר רומנטי (ואם יש גם קליפ, מה טוב!)... הוא דואג להחדיר לכם את המסר לוורידים, כדי שלא יהיה סיכוי שתפספסו אותו. או שתאלצו ממש להקשיב למוזיקה או למילים כדי לקלוט אותו. זה בערך כמו לכתוב בסוף סיפור את ה-"מוסר השכל".

*תנו לאנשים לחשוב לבד, ראבאק*

תהליך "שכלול" המוזיקה המערבית (על כל היבטיו) התרחש במאות השנים האחרונות, כמו כל היבט אחר של התרבות שלנו. ההרכב המוזיקלי הלך וגדל, ההרמוניה נעשתה מורכבת יותר, המבנה המוזיקלי התפתח, כלי נגינה שוכללו והומצאו כלים חדשים על מנת להפיק יותר ויותר גווני צליל.

הדבר הכי מעניין בכל זה,  הוא שמשמעות ה"שכלול" מאז ומעולם התמצתה בהרחבת אמצעי הביטוי האמנותי, אך כלל לא בשינוי או פיתוח של התוכן. התוכן עצמו נשאר זהה לאורך כל ההיסטוריה של האמנות, ורק אמצעי הביטוי הלכו והתרחבו. המשמעות של שכלול אמצעי הביטוי היא חיובית - ביטוי יותר עשיר ומגוון, אולם לצד זאת גם שלילית - אנו הולכים ומאבדים את הרגישות שלנו לתוכן הקיים באמצעי הביטוי הפשוטים (על האינפלציה בתארי הכבוד לרבנים שמעתם?..).

יוהאן סבסטיאן באך. מי מזהה את היצירה שהוא מחזיק ביד?

הסוויטה לצ'לו מס' 1 המפורסמת של יוהאן סבסטיאן באך (1685-1750), היא דוגמה מצוינת לביטוי נהדר בעזרת אמצעים מינימליים. סוויטה זו צורה מוזיקלית נפוצה בתקופת הבארוק (1600-1750), המורכבת ממספר פרקים שכל אחד מהם כתוב בסגנון של ריקוד מסוים. הסוויטה הזו כתובה כולה לכלי אחד בלבד - צ'לו. כשאתם מאזינים ליצירה, שימו לב כיצד היא מכילה את כל הפונקציות והתוכן של יצירה מוזיקלית (קצב, בס, מנגינה, ליווי, הרמוניה, מבנה...), והכל באמצעות צליל אחד בלבד בכל רגע נתון. יצירות כאלה מחזירות בנו את הרגישות לתוכן הנרחב הקיים גם באבני הבנין הפשוטות ביותר של האמנות.

למתקדמים - מבלי להרחיב הפעם - נסו לשים לב באילו טכניקות מוזיקליות, ובאילו אמצעים, באך משתמש על מנת להצליח למלא את כל ה'פונקציות' הדרושות ליצירה באמצעות כלי אחד בלבד. האם בכלל אפשר לעשות את זה גם באופנים אחרים?

יום חמישי, 30 בינואר 2014

שיר אהבה טרי



(לפעמים יש תקלה בסרטון היוטיוב הזה. במקרה כזה אפשר לנסות גרסאות אחרות)

מבנה מוזיקלי מורכב ומשמעותי איננו נחלתם הבלעדית של המלחינים הקלאסיים, אלא הוא חלק מהותי כמעט בכל סוג של מוזיקה. נביא כאן לדוגמא שיר של שלמה גרוניך - "שיר אהבה טרי" - וננתח בקצרה את המבנה.

(1) בואי ילדה
(2) בואי עכשיו
(3) בואי ונעוף כמו ציפורים
(4) בואי ונבנה לנו חיים אחרים
(5) בואי ונאהב כמו ילדים
שיר קצר זה מורכב מחמישה משפטים, וכמוהו גם הלחן. בין כל משפט יש הפסקה ל"נשימה". בכל ביצוע של השיר (ויש רבים כאלה), פשוט שרים אותו פעם אחר פעם, לפעמים תוך שינויים מסוימים בנגינה ולפעמים אפילו ללא כל שינוי, ותמיד ישנה הרגשה כאילו אפשר להמשיך עוד ועוד.